אני שומע איך טיפות הגשם, כמו מין זיכרון חמים ורך, ומתמשך, נוקשות על גג ועל חלון במחסה של מחשבתי מבעד חלונות עיניי, בוהה מעל שבילים גשומים, ללונדון, שם ליבי חי אני מוסח, מחשבותיי רחוקות כאלף מיל את ישנה, הן לצידך, נושקות לך כשיומך מתחיל שיר שהתחלתי, עוד לא גמור זמני עובר, איזה בזבוז כותב שירים בלי כוונה מאלץ מילים למצוא חרוז את מבינה, שכבר אין דבר שבו אבטח , ואין לי דת האמונות שלי אזלו אמת אחת נותרה לי - את ובחלון, רואה טיפות נוטפות בשקט, וגוועות וכמו הגשם, גם אני לו

אני חולם, רק לרגע, והנה הרגע תם. מול עיניי, כל חלומותיי הם רק שיגיון חולף. חול בסופה, הם כולם רק חול בסופה. זה שיר נושן, רק טיפה בים עמוק ללא גבולות. כל שיש, קורס ומתפורר, ולא רוצים לראות. חול בסופה, כל כולנו חול בסופה. לא, אל תחשוש, רק ארץ ושמיים יוותרו לעד. הכל חומק, ולא תוכל לרכוש לך דקה אחת. חול בסופה, כל כולנו חול בסופה.. (כל כולנו חול בסופה).. חול בסופה.. (הכול בסוף רק חול בסופה). הכול בסוף רק חול בסופה.. בסופה..